היסטוריית מכשיר הטנס

מכשיר הטנס הראשון פותח בשנת 1965, בעקבות פרסום “תיאורית השער” שנכתבה ע”י החוקרים Ronald Melzack ו- Patrick Wall, שבו הטנס גורם לחסימה זמנית של ההולכה של הסיבים הדקים, ובכך מונע את הכאב החד. תופעת החסימה ברמת שער, מוכחת גם בדוגמאות פשוטות מאוד, לדוגמה: כאשר מקבלים מכה בראש או דקירה באצבע, מגע ושפשוף המקום גורם להקלה בכאב, ולמעשה הפעולה שנעשתה היא חסימה זמנית של הולכת העצבים הדקים. ניתן לדמיין את העצבים הדקים כקו טלפון, ואת המוח כטלפון. הטנס מפעיל את העצבים הדקים בגירוי שהוא משגר, ובכך מונע מהכאב האמיתי לעבור באותו עצב, כמו שלא ניתן לשוחח בשתי שיחות טלפון על אותו קו. פרסומה של התאוריה איפשר פיתוח של סוגים שונים של מכשירים בעוצמות, בתדרים ובאורכי גל שונים שמתאימים לסוגים שונים של כאב. בנוסף, התברר שהטנס לא רק מבצע חסימה זמנית של הכאב, אלא אף גורם לשחרור אנדורפינים שהם משככי כאב טבעיים, שהגוף מפרשם באופן רגיל בעת כאב.

בשימוש בטנס, כמות האנדורפינים שהגוף מייצר גדולה בהרבה, ובכך הטנס גורם לשיכוך כאבים באופן טבעי. על-מנת ליהנות בצורה הטובה ביותר מהטנס, חשוב להקפיד ולהניח את האלקטרודות על הדרמטומים המעצבבים את אותו איבר שאנו רוצים לשכך את כאביו. מכשירי טנס אף ידועים כמגבירי זרימת דם ולכן עוזרים גם בריפוי אזורים אחרי ניתוח, כיבים של רגל סוכרתית ועוד…